משמורת ילדים

מהי משמורת ילדים?

משמורת היא סטטוס משפטי, המגדיר מי יהיה ההורה אשר יישא בנטל הגידול השוטף של ילדי הזוג.
כאשר זוג הורים חיים יחדיו ומהווים תא משפחתי אחד, אין כל מחלוקת באשר לזהות ההורה ה"משמורן", שכן שני ההורים מהווים הורים משמורנים.
במקרה של גירושין, עולה השאלה – מי יהיה ההורה המשמורן?

בהליך גירושין בני הזוג יכולים להגיע להסכמה בנוגע למשמורת הילדים בינם לבין עצמם.
אולם, בהעדר הסכמה בין בני הזוג, בית משפט לענייני משפחה יכריע בנושא בהתאם לראיות שיוצגו בפניו על ידי הצדדים.

העיקרון המוביל את קבלת ההחלטה של בית המשפט, הינו עיקרון טובת הילד (עקרון שלוקח בחשבון את צרכיו, רצונותיו והאינטרסים של הילד).
בית המשפט פוסק את החלטתו בהתאם לראיות המעידות על טיב הקשר של כל אחד מההורים והילד, סביבת הגידול, המסוגלות ההורית ועוד.

סוגי משמרות:

סעיף 15 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כי חובתם של ההורים, מתוקף היותם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם,
"כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו."

משמורת אינה גורעת מזכות ההורה הלא משמורן, להיות אפוטרופוס.

במידה ונקבעה משמורת לאחד ההורים (ולא משמורת משותפת) אזי גם להורה הלא משמורן, יש זכות להיות חלק מחיי ילדיו ולסייע בהתפתחותם.
בנוסף, ישנן החלטות ששני ההורים, כאפוטרופוסים של הילדים, צריכים לקבל, כגון: עניינים בריאותיים, חינוך ועוד.

במידה ולאם נקבעה המשמורת – האם היא המשמורן והילדים נמצאים בהחזקתה, כאשר לאב ישנם זמני שהות בימים ושעות קבועים.
זמני שהייה נקבעים על ידי ההורים, או בבית המשפט, ומפורטים בהסכם הגירושין.

במידה והמשמורת נקבעה אצל האב, האב יהיה משמורן ואילו לאם ייקבעו זמני שהות קבועים.

משמורת משותפת

במשמורת משותפת שהות הילדים מתחלקת באופן שוויוני, או כמעט שוויוני, בין ההורים, ללא כל הבדל.
המשמעות לכך היא ששני ההורים אחראיים באופן שוטף וקבוע, על כל המשתמע מכך, על ילדיהם, בזמן שהילדים שוהים אצלם.
זאת להבדיל ממשמורת רגילה, שבה ההורה הנהנה מזמני השהות, אחראי על הטיפול השוטף בילדיו, רק בזמני השהייה שנקבעו לו.

המשמעות העיקרית למשמורת משותפת, הינה הזכות לקחת חלק גדול יותר בגידול הילדים. בנוסף, יש במשמורת משותפת תרומה רבה להגברת השוויון בנטל בין בני זוג.

למשמורת משותפת יש משמעות ישירה על גובה המזונות. כאשר נלקחים בחשבון גובה ההכנסה של האם, הפער (אם קיים) בין הכנסות ההורים,
כמה נותר לאב לאחר העברת המזונות, האם ניתן ליצור שני בתים שווים ביכולות כלכליות?
בנוסף לזה נבדקת רמת חייהם של הילדים, זמני השהות של הילדים אצל האב, גובה הוצאותיו החודשיים על הילדים, פרט המזונות, ועוד.

חשוב לציין כי כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. בפרט לאחר החוק החדש בתחום המזונות,
המוכר בשם  בע"מ 919/15 בו נקבע לראשונה, בפסק דין תקדימי על ידי בית המשפט העליון, כי האב לא ישלם מזונות, כאשר המשמורת הינה משותפת ושני ההורים משתכרים באופן דומה.

חזקת הגיל הרך

סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות והאפוטרופסות"),
קובע, כי במקרה שבו בני הזוג חיים בנפרד ולא הגיעו להסכמה לגבי חלוקת המשמורת ביניהם, אזי 

ילדים עד גיל 6 נחשבים בעיני החוק "קטיני קטנים", ולכן יהיו במשמורת אצל אימם.

חזקה זו של "הגיל הרך" נשענת על היבטים ומחקרים פסיכולוגיים, והיא יוצאת מנקודת הנחה, שילדים עד גיל 6 קשורים יותר לאם מבחינה רגשית,
מה שמחייב קרבה רבה ביניהם, ומצביע על כך שהאם צריכה להיות המשמורנית, כברירת מחדל.

עם זאת, בשנים האחרונות ישנה פסיקה אשר "נוגסת" בחזקת הגיל הרך ולעיתים, בתי משפט מגלים גמישות רבה יותר בנושא.
אנחנו רואים יותר ויותר מקרים, שבהם גם מתחת לגיל 6 שנים, נקבעת משמורת משותפת.
חזקת הגיל הרך מעוגנת עדיין בחוק ותקפה גם כיום, כך שעדיין ישנם שופטים הפוסקים על פי החוק והחזקה.

כאשר גם כאן מכריע את הכף עיקרון טובת הילד, וכל מקרה נבחן לגופו.

זקוקים לסיוע או ייעוץ משפטי?

מוזמנים להתקשר אלי בכל שאלה 058-488-2882
או להשאיר פרטים כאן