אופציות למניות הפכו לסוג פופולרי של תגמול למנהלים ולעובדים אחרים החל מתחילת שנות האלפיים. בהסכם הענקת אופציות טיפוסי, מוענקת לעובד כמות מסוימת של אופציות רכש (Call) על מניות החברה שבה הוא עובד. חשוב לציין כי ישנן שני סוגים של אופציות: אופציות רכש (CALL) ואופציות מכר (PUT). הואיל וכל האופציות המוענקות לעובדים, נושאי משרה ודירקטורים הן אופציות רכש, הרי שבכתבה זו לא אעסוק באופציות מכר, מהסיבות הברורות.
מהי אופציית רכש (CALL)?
אופציית רכש (CALL) הינה חוזה המקנה למחזיק בו (או למי שקנה אותה או קיבל אותו ללא תמורה) את הזכות, אך לא את החובה, לקנות כמות מסוימת, של נכס מסוים (נכס הבסיס), במחיר עתידי קבוע מראש (מחיר המימוש) לפני או במועד עתידי מסוים (מועד הפקיעה). ברגיל, תמורת הזכות שכתובה בתנאי אופציית רכש משלם קונה האופציה לכותב פרמיה (היא השווי הכלכלי של האופציה). דא עקא, אופציות לעובדים מוענקות לעובדים, נושאי משרה ודירקטורים ללא תמורה, כלומר, בפרמיה אפס ועל כן יש להעריך את שוויין במועד ההענקה.
לאופציית רכש יש כאמור שני צדדים. מצד אחד יש את מחזיק האופציה (המכונה גם "בעל האופציה" או "קונה האופציה", כאשר בז'רגון האופציות לעובדים הוא מכונה "הניצע") שלו יש את הזכות לקנות בעתיד. מצד שני יש את כותב האופציה (המכונה גם "מוכר האופציה", כאשר בז'רגון האופציות לעובדים הוא מכונה "החברה") שלו יש התחייבות למכור בעתיד, בכפוף לפניה אליו מצד מחזיק האופציה.
מצבי רווחיות של אופציה (Moneyness)
קיימים שלושה מצבי רווחיות לאופציה.
מצב הרווחיות הראשון מכונה "בתוך הכסף" (In the Money), כאשר לגבי אופציית רכש, מדובר במצב שבו מחיר המימוש הנקוב בחוזה האופציה נמוך יותר מהשווי הנוכחי של נכס הבסיס. במילים אחרות, מדובר במצב שבו הרווח למחזיק האופציה כתוצאה ממימוש מיידי של האופציה שבידיו (גם אם מדובר במימוש תיאורטי במקרה שבו האופציה טרם הבשילה) הוא חיובי.
מצב הרווחיות השני מכונה "בכסף" (At the Money), כאשר לגבי אופציית רכש, מדובר במצב שבו מחיר המימוש הנקוב בחוזה האופציה שווה בדיוק לשווי הנוכחי של נכס הבסיס. במילים אחרות, מדובר במצב שבו הרווח למחזיק האופציה כתוצאה ממימוש מיידי של האופציה שבידיו (גם אם מדובר במימוש תיאורטי במקרה שבו האופציה טרם הבשילה) הוא אפס.
מצב הרווחיות השלישי מכונה "מחוץ לכסף" (Out of the Money), כאשר לגבי אופציית רכש, מדובר במצב שבו מחיר המימוש הנקוב בחוזה האופציה גבוה יותר מהשווי הנוכחי של נכס הבסיס. במילים אחרות, מדובר במצב שבו הרווח למחזיק האופציה כתוצאה ממימוש מיידי של האופציה שבידיו (גם אם מדובר במימוש תיאורטי במקרה שבו האופציה טרם הבשילה) הוא שלילי. רווח שלילי פירושו הפסד.
סוגי אופציות מבחינת תקופת המימוש
קיימים בגדול שלושה סוגי אופציות מבחינת תקופת המימוש.
הסוג הראשון מכונה "אופציות אירופאיות", כאשר לגבי אופציית רכש, מדובר במצב שבו האופציה ניתנת למימוש אך ורק במועד הפקיעה שלה, הוא מועד המימוש.
הסוג השני מכונה "אופציות אמריקאיות", כאשר לגבי אופציית רכש, מדובר במצב שבו האופציה ניתנת למימוש בכל עת עד וכולל מועד הפקיעה שלה, היא תקופת המימוש.
הסוג השלישי מכונה "אופציות ברמודיות", כאשר לגבי אופציית רכש, מדובר במצב שבו האופציה לא ניתנת למימוש בתקופה מסוימת בעוד שבתקופה העוקבת עד למועד פקיעתה היא אכן ניתנת למימוש. למעשה אופציה ברמודית היא שילוב של אופציה אירופאית ואופציה אמריקאית וממש כמו מכנס ברמודה (מכאן בא שמה), היא לא מכנס ארוך (אופציה אירופאית בלבד במקרה דנן שלפנינו) וגם לא מכנס קצר (אופציה אמריקאית בלבד במקרה דנן שלפנינו).
נעיר, כי במרבית המקרים, אופציות לעובדים הן אופציות ברמודיות, מאחר והן מתחילות בתקופת חסימה (היא תקופת ההבשלה) וממשיכות עד סופן בתקופת מימוש.
אופציות לעובדים
ברגיל, אופציות לעובדים מוענקות במועד ההענקה במצב הרווחיות השני (קרי, "בכסף") וזאת כדי למנוע מצב שהרווח המיידי למחזיק האופציה כתוצאה ממימוש מיידי של האופציה שבידיו יהיה חיובי. למה? כי אז מדובר הלכה למעשה בבונוס ולא באופציה ובונוס חייב במס כבר במועד ההענקה.
מרבית האופציות המוענקות לעובדים נכתבות לתקופות חיים של עד 10 שנים עם תקופות הבשלה של עד חמש שנים. נאמר מראש- לא ניתן לממש אופציות לעובדים במהלך תקופת ההבשלה, אך ניתן לממש אותן בכל עת החל מתום תקופת ההבשלה.
האקטואר רועי פולניצר מעיר לי כי למרות שבחוזה האופציה נקוב מועד ההבשלה, הרי שמעריכי שווי של אופציות ומכשירים פיננסיים מורכבים נוהגים להסתכל לא על מועד ההבשלה החוזי אלא על מועד ההבשלה האפקטיבי. מועד ההבשלה האפקטיבי הוא המועד המביא בחשבון הן את מועד ההבשלה החוזי והן את העובדה שאופציות לעובדים בישראל כפופות להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה לפיהן האופציות חסומות ונמצאות בידי נאמן לתקופה של שנתיים ממועד ההענקה.
הערכת שווי של אופציות לעובדים להבדיל מהערכת שווי של אופציות פיננסיות, הינה מורכבת ומסובכת יותר מאחר והיא מבוצעת במודל אקטוארי, המביא בחשבון לא רק את הפרמטרים המימוניים המקובלים לתמחור אופציות פיננסיות אלא גם פרמטרים אקטואריים המקובלים להערכת שווי אופציות לעובדים. כך למשל, באופציות לעובדים, אם העובד עוזב את החברה במהלך תקופת ההבשלה (קרי, טרם הבשלת האופציות שבידיו), הרי שהאופציות שהוענקו לו מחולטות (קרי, נמחקות).
מאידך, אם העובד עוזב את החברה לאחר תום תקופת ההבשלה, אז השאלה מהו גורלן של האופציות תלוי במצב הרווחיות שלהן במועד עזיבת העובד את החברה. אם במועד עזיבת העובד את החברה, האופציות שהוענקו לעובד מצויות "בתוך הכסף", או אז הוא רשאי לממשן מיידית. מאידך, אם במועד עזיבת העובד את החברה, האופציות שהוענקו לעובד מצויות "מחוץ לכסף", או אז האופציות מוחלטות.
חשוב להדגיש כי אופציות לעובדים אינן ניתנות להעברה או למכירה לצד ג' על ידי העובד. אופציות לעובדים נוטות להיות ממומשות מוקדם יותר יחסית מאשר אופציות פיננסיות הנסחרות בבורסה, ולו בשל העובדה שהעובד אינו רשאי למכור את האופציות שבידיו. אם העובד רוצה "להיפגש עם הכסף" עליו לממש את האופציות שבידיו, להמיר אותן למניות ולמכור את המניות.
מסיבה זו, הערכת שווי אופציות לעובדים אינה פשוטה כמו הערכת שווי אופציות פיננסיות. הבעיה שמרבית האקטוארים המתמנים מטעם בתי המשפט אינם ערים לנקודה זו. הערכת שווי של אופציות לעובדים, מצריכה כאמור מודל אקטוארי הלוקח בחשבון התנהגות מימוש מוקדם לא אופטימלית של עובדים כמו גם עזיבה לפני ואחרי תקופת ההבשלה.
הערכת שווי אופציות בכלל ואופציות לעובדים בפרט היא נישה צרה בתחום הערכות השווי. בעוד שאופציות פיננסיות מוערכות או בשיטת הנוסחה או בשיטת הרולטה (שיטת הסימולציה), הרי שאופציות לעובדים מוערכות בשיטת העץ (הבינומי או התרינומי) המותאם למאפיינים האקטואריים של אופציות אלו.
